jiyuu-מחשבות פתוחות

הרבה זמן כבר לא כתבתי כאן.
מודה, קצת היתה חסרה לי מוזה. אם אין לי מוזה, אני לא כותב. ככה זה גם כשאני כותב קוד, יש לי לפעמים "התפרצויות כתיבה" בהן אני מסוגל לכתוב אפליקציה שלמה, או לגמור איזה feature שרציתי להוסיף ל-Jiyuu במכה.

יצא לי היום לקרוא קצת את ה-Planet של המקור, וקפץ לעיני הפוסט של נדב על חוסר עדכון הבלוג שלו. קצת חרגתי משלושת שבועות שלו, אבל ניחא. Better late than never.

אז מה חדש… מערכת ההתקנה שכתבתי ב-Python פחות או יותר הושלמה, ועושה את המלאכה בצורה די טובה. שמחתי שיצא לי לכתוב אותה, למדתי הרבה על Python, דברים כמו שימוש במחלקות (Classes), שגיאות (Exceptions) ומודולים. כמובן שיש עוד המון ללמוד, והפרויקט הבא כבר בדרך.

הפרויקט הבא דווקא לא קשור ישירות ל-Python, אבל יש לי כוונה להשתמש בו למרות זאת. עלה צורך בעבודה לנתח מספר רב של קבצי tcpdump בפורמט pcap ולחלץ מהם קצת מידע וסטטיסטיקות. עם כל ההייפ לאחרונה סביב Cloud Computing, החלטתי גם לקפוץ על העגלה. הכוונה היא להשתמש ב-hadoop שרץ על כמה מכונות וירטואליות שמפוזרות על כמה מכונות פיזיות כדי לחלק ולבזר את פעולת הניתוח. איך Python קשור? למרות ש-hadoop כתוב ב-java ומספק API ל-java, יש אפשרות להתממשק אליו בעזרת streams. הכוונה היא לשלב את hadoop יחד עם Python ו-pylibpcap כדי לחלץ את המידע הרלווטי ולסכם אותו תוך שימוש במנגנון MapReduce.

קצת שאפתני, אני יודע. אבל אם לא שואפים גבוהה, לא לומדים.

זהו בנתיים. עדכונים ואולי איזה מדריכון על hadoop בקרוב.

פסח הגיע, זמן לאוורר את הבלוג ולכתוב איזה פוסט.

נתחיל באיחולי חג שמח לכל. פסח הוא אחד מהחגים האהובים עלי, זו תמיד תקופה של פריחה והתחדשות. בניגוד לשנים שעברו, שבהם ביליתי שעתיים על הכביש לפני הסדר, יצא לי השנה לעשות את הסדר די קרוב: אצל השכנה שגרה בדלת מולי, מרחק 10 צעדים.
נחמד לדעת שאחרי ארוחה גדולה, וכמה כוסות יין, כל מה שצריך לעשות זה ללכת כמה צעדים, להתארגן וליפול לשנת שיכורים ארוכה (וכך היה יש לציין).

לאחרונה כתבתי שהתחלתי ללמוד קצת Python. תמיד האמנתי כי שפה (בין עם תיכנות ובין אם דיבור\כתיבה), אי אפשר ללמוד כמו שצריך בלי להשתמש בה. אם רק לומדים אותה תאורטית, הלימוד לא יהיה שווה, וישכח במהרה. לכן התחלתי לחפש תירוץ טוב ליישם את מה שלמדתי ב-Python. המזל האיר פנים, ונפלה בחלקי הזדמנות לכתוב עבור פרויקט מסויים שקשור לעבודתי מערכת התקנה לאפליקציה מסחרית גדולה, שכמובן החלטתי ליישם ב-Python.

עד עכשיו, הרשמים שלי מפייתון הם רק טובים. גם כשפת סקריפטים פשוטה, וגם כשפה שמיישמת OO בצורה פשוטה ויעילה. אני לא מתכנת, אבל יש הרגשה שכאילו כתבו את השפה הזו היישר מתוך איזה ספר של Programming Best Practices. סתם דוגמה פשוטה, אבל שדי מסכמת את החויה.
כדי לכתוב קוד בשפה אחרת צריך להיות בתוך {} (למשל קוד שרץ תחת if), במקום לגבול את הקוד ב-{}, פשוט משתמשים ב-indentation כלשהו, tab או רווח יספיקו. התוצאה היא קוד שחובה לכתוב אותו בצורה קריאה וברורה, אחרת הוא פשוט לא קוד תקף. ישנן עוד המון דוגמאות כאלו, שבהחלט הפכו את Python לשפה החביבה עלי לאחרונה.

הכותרת אומרת הכל אני חושב…

שוב מילואים. בשונה מפעם שעברה, הפעם הם קצרים ומפוזרים על גבי כמה ימים. חוצ'מזה, עבודה, עבודה ועוד עבודה.

בין לבין, יוצא לי קצת לעבוד על jiyuu. הגעתי למסקה שאני קצת חוטא למטרה הראשונית שלי של jiyuu, והיא לשמור את המערכת פשוטה ונקיה. הקוד התחיל להתנפח ולהסתבך כל כך עד שהייתי צריך לעקוב ולרדוף אחרי שורת פלט אחת ב-3 קבצי PHP שונים. בהחלט לט מה שרציתי.
לכן החלטתי לשכתב קצת את jiyuu, גם לשמור את המערכת פשוטה יותר, וגם להשתמש ברכיבים סטנדרטיים. שימוש ברכיבים סטנדרטיים אמור להוריד את כמות הקוד הכתוב, ולעלות את כמות הרכיבים שניתן למחזר בקוד. בחרתי ב-2 כלים כדי לבצע את העבודה השחורה בשבילי:

• smarty - מנוע שבלונות מצויין, ובנוסף מספק מנוע caching מצויין
• HTML_QuickForm - הרחבת PEAR שמאפשרת בניה קלה ומהירה של טפסים, אשר תשמש ליצירת טפסי הוספה\עריכה של מידע ב-jiyuu.

בנושאי עבודה, יוצא לי לאחרונה לעבוד קצת עם Jython, שהוא יישום של מפענח לשפת Python שכתוב כולו ב-Java. אני משתמש בו דרך מוצר צד שלישי מסחרי כלשהוא.

השימוש הזה בטכנולוגיה בקוד פתוח ע"י חברה מסחרית, שוב העלה בי את המחשבה על איך וכמה קוד פתוח חילחל כבר לכל כך הרבה פינות, שאפילו חבריות מסחריות כבר לא "מתביישות" להשתמש (יש שיגידו לנצל) באותן טכנולוגיות פתוחות.

אם בעבר עבור חברה מסחרית שימוש בקוד פתוח היה "טאבו", או משהו אשר השתמשו בו רק כמוצר פנימי, הרי שבימינו, נראה שקניה של חברת קוד פתוח, והמשך פיתוח המוצר שלה ככזה, היא הדבר החם בשוק (ראו רכישת XenSource ו-MySQL). רבות כבר נידון על הנושאים האלו, אבל מבחינתי, זו היא סוף סוף ההכרה שמה שהרבה מאיתנו כבר יודעים מזה זמן רב (קוד פתוח=טוב יותר, כיף יותר, <דעתכם על קוד פתוח כאן>), יכול להיות מתורגם גם לעולם העיסקי.

וואו, כבר הרבה זמן שלא נגעתי בבלוג שלי, בעצם הבלוג האחרון נכתב לפני יותר מחודש.
מאז, לצערי לא מהסיבות הכי משמחות בעולם, לא היה לי הרבה זמן לעסוק בעינינים של כתיבת מדריכים ולמידה, שהם כידוע, שתיים מהעיסוקים האהובים עלי (איזה ליימר, תודו).

אבל לאחרונה העניינים שוב נרגעו קצת, ואני מתחיל שוב למצוא קצת זמן לחזור לעיסוקים הישנים שלי. אני ממשיך את כתיבת המדריך על הזדהות בלינוקס מול Active Directory, התחלתי לכתוב קצת PHP וללמוד Python (שפה ממש מגניבה אגב, פשוט עשו הכל נכון, מהבסיס). אני מקווה שבקרוב אוכל לכתוב קצת על ההתקדמות שלי ב-Python, ואולי אתחיל לכתוב עוד איזה מדריך או "מדריכיים" שמתבשלים אצלי כבר כמה זמן בראש.

בנושא שונה וחזרה לפתיחה של הבלוג, אני לא יכול לספר הרבה על מה שעבר עלי בחודש וחצי האחרונים, אבל…
הארועים שעברנו, אני ואישתי, לאחרונה רק חידדו לי את העובדה שאסור לבזבז את חיינו לחינם, הזמן שלנו על הכדור הזה מאוד (מאוד) קצוב וקצר. לאחרונה כל הזמן עולה לי בראש המשפט: "Live every day like it's your last day on earth".
מאז, אני מנסה לעשות בדיוק את זה (לא בהצלחה מרובה עדיין). יש אומנם מקום לשיפור, אבל אני שם לב שהפוקוס בחיים שלי עובר לדברים החשובים בחיים: המשפחה שלי, חברים ודברים שמעניינים אותי יותר באופן מקצועי ואישי.

אני מציע לכל אחד להרהר בנושא לפעמים. אני יודע שזה נושא שלא אוהבים לחשוב עליה הרבה, אותי היא מחריד כל פעם, אבל אנחנו כולנו הולכים למות (גם אם לא בקרוב), אז, Make it count!

ממש בלוג עמוס מורבידיות ומשפטי מחץ באנגלית. מקווה שפעם הבאה אשעמם פחות.

ועוד איזה גמילה. שבוע מילואים, כאשר כל מה שאתה עוסק בו זה רק מחשבים מהבוקר (מינוס הפסקת שקם) ועד שיוצאים הביתה. מצד אחד, גמילה מהשגרה, קצת שינוי באוירה ובחברה. תמיד טענתי כי מילואים הם סוג של חופשה.
מצד שני, קיבלתי אספרסו כפול של מערכות צבאיות ארכעיות ומחשבים מחשבים מחשבים כל היום. יש לי שבוע חופש ואז אני חוזר לעוד כמה ימים של מילואים, המשך קצרצר לחופשה מהשגרה שלי.

לאחרונה יישמתי בעבודה זיהוי מרכזי של משתמשים בשרתי לינוקס מול שרתי Active Directory. התחלתי לכתוב על כך מדריך בפיגנווין, אני מקווה שיהיה תוצר סופי ושימושי בקרוב.

לפני כמה ימים נזכרתי בסיפור משעשע שקרה לי לפני כשנה… אם זה לא מוכיח עד כמה עולמנו הזוי, אז אני לא יודע מה כן.

סיפור שהיה כך היה: בעודי מכין ארוחת ערב לבני ביתי, הצלחתי במיומנות רבה ובעזרת סכין כבדה וחדה לקצוץ לא רק בצל, אלא גם חלק נאה מהצפורן שלי, יחד עם עוד קצת בשר. אני חייב לציין, תוספת לא משהו לחביתה עם בצל.

אבל לא בזה עוסק סיפורנו. אחרי שנרגעו הרוחות קצת, אישתי שתחיה הפסיקה להלחץ ולהתרוצץ, עטפתי הכל טוב טוב וקפצתי למוקד לילי כדי שיחבשו כמו שצריך. אחרי חיטוי מהיר (וכואב) עם קצת יוד, נשלחתי אחר כבוד לבית החולים לצילום וזריקת טטנוס, כי "לך תדע".

בבית החולים הופנתי למחלקה האורטופדית, בגלל חשש לפגיעה בעצם. אחרי צילום זריז שהראה שהכל בסדר, חזרתי לקבל את הזריקה, איזה כיף. כנראה שנראיתי קצת חיוור מכל הסיפור, יש לי נטיה להחוויר די מהר. אז בעוד האורטופד מכין את הזריקה (כן כן, זריקת טטנוס מאורטופד), האח שעזר לו החל לדובב אותי קצת, כדי לראות שהכל בסדר.

האח התחיל עם כמה שאלות של "איפה אתה גר?", "נשוי?" וכו', עד שהגיע לשאלת ה"ומה אתה עושה בחיים?". אחרי הסבר קצר שכלל נסיון התחמקות מהסברים מורחבים (11 בלילה, אצבע חתוכה, למי יש כח להסביר על לינוקס), הוא המשיך לחקור, עד שהייתי צריך להסביר כי אני איש System בתחום לינוקס, "זה סוג של מערכת הפעלה, בעיקר לשרתים", אמרתי.

"לינוקס? מה אתה אומר? יש לי מנדרייק מותקן בבית. באמת יש לי בעיה עם התחברות לכבלים, אולי תוכל לעזור לי?".

ככה מצאתי את עצמי, 11 בלילה, מנסה להסביר לאח בבית חולים כיצד להוריד חייגן לכבלים ולקנפג אותו, לפרט על איזה הפצה אני עובד ולמה, ולתת לו את הטלפון שלי למקרה שיהיה לו עוד שאלות. מעניין שהוא מעולם לא התקשר אלי…

הזוי.

פוסט קצר, רק כדי לאחל לכל מי שקורא את הבלוג שלי (אם יש כאלה). שנה טובה ומוצלחת, מתוקה כתפוח בדבש ופורה כרימון.

לגבי, עוד לא החלטתי איך אממש את זה, אבל החלטתי שהשנה, אני אקדיש יותר מרץ וזמן בעולם הלינוקס בישראל. אולי אתרום לתרגום, אולי אכתוב עוד כמה מדריכים לפינגווין. איך שלא אממש את זה, אני בהחלט מקווה שזה יצא לפועל.

אז, שתהיה לכולנו שנה טובה
+כתריאל

חוסר זמן = חוסר כסף?
כן, טוב, לאחרונה אני די עסוק בעבודה ואין לי הרבה זמן להתעדכן וללמוד כמו שהייתי רוצה. כבר הגעתי למצב שמרוב שהתחלתי ולא סיימתי פוסטים מסיבה זו או אחרת (עיפות, הקטנצ'יק שצריך מקלחת ומה לא..), אני כותב את הפוסט הזה כבר שבוע, וכל פעם שומר אותו בפיתקית ב-tomboy. אולי הגיע הזמן להוסיף שמירה כטיוטא ל-jiyuu.

רציתי השבוע לנסות את lguest החדש של ראסטי ראסל, אבל זמן אין. רציתי להקים VM של lighttpd כדי להפריד אותו מהמערכת הפעלה שלי ולפתח עליו את jiyuu, כמובן שזמן, אין. טוב, אני אפסיק להתלונן על זמן חסר, הלאה לדברים יותר פרודוקטיביים.

הנה מתווסף לו עוד בלוג לשכונה. כבר הרבה זמן אני קורא ונהנה מבלוגים של אנשים בקהילה כמו הבלוג של ליאור קפלן, דותן קמבר, שושנה פורבס ואחרים. אני חייב להודות, מעולם, לא הייתי הבן-אדם הכי רהוט ורציף בכתיבתי (גם את בלוג הזה קצת קשה לי להוציא ב"מכה", הכתיבה די קטועה), אבל הרגשתי שזו אולי תהיה דרך לשפר קצת את ה"רהיטות" שלי בכתיבה, ותוך כדי, לכתוב על נושאים שמעניינים אותי: טכניים ואישיים יותר.

מעניין אותי לשמוע אולי מבלוגרים אחרים ש(אולי?)קוראים את הבלוג הזה, איך אתם כותבים? איך באים לכם ה"רעיונות"? בשינה? בעבודה? בשרותים?

הבעיה העיקרית היא חוסר היכולת שלי לחרטט, כמו שמישהו הגדיר לי את זה פעם. בהבעה ובספרות בביה"ס קיבלתי ציון עובר. תמיד הציון על הגשה היה מלווה בהערות מהמורהבסגנון "נכון, אבל קצר מדי", "מנוסח טוב, אבל מתומצת מדי".

אז חברים, הנה הנסיון שלי לעשות משהו יצירתי ואחר קצת משרתי Xen, קינפוג WebSphere וגידול קישואים בגינה (שאגב גודלים ממש ממש יפה, והם גם טעימים, אולי אצרף תמונה לבלוג בעתיד).

כמובן, שבלי (אן שאם) קשר לנ"ל, הבלוג הזה יעסוק גם בעניינים טכניים שמעניינים אותי, ובתקווה שגם אתכם הקוראים, כשיהיו כאלו.